פעם שמעתי סיפור על שכן (קוראים לו ראובן) שגר בוילה באיזה מושב ליד אשקלון, בינו לבין השכן שלו (שמעון) לא קיימת חומת הפרדה, המשפחות מכירות במשך שנים והילדים משחקים ביחד בחצרות הבתים. יום אחד, שמעון קם בבוקר וראה שהשכן שלו ראובן פועל במרץ לבנות לילדים טרמפולינה ובריכה, חשב לעצמו שמעון כמה נחמד שיש שכנים טובים, אלא שהוא שם לב שראובן אומנם בנה בחצר ביתו אבל גם פלש ולקח 1/3 מהחצר הקדמית של שמעון. לא חוצפה? האם מותר לראובן לבנות על השטח של שמעון?
נתחיל הפעם מהסוף: אסור היה לראובן לפלוש לשטח של שמעון ולבנות בחצרו אפילו אם לדעתו זה לא מפריע לשמעון או יהיה נחמד עבור הילדים. הזכות הבסיסית המגנה על הקניין שלנו מושרשת בנו עוד מימי קדם, כפי שכתוב בתנ"ך: "ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם.. ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו. וזרעיכם וכרמיכם יעשור ונתן לסריסיו ועבדיו.. וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם" (שמואל א', ח, יא)
זכות זו גם מעוגנת בחוקי היסוד של מדינת ישראל כאמור בסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בקניינו של אדם" מנקודת מוצא זו נגזרו החוקים המשפיעים על הזכות של האדם על קניינו ועל ההגנה על הבעלות וההחזקה.
לענייננו, שני חוקים יכולים לעמוד לרשותנו במקרה כזה, האחד הוא חוק המקרקעין בסעיפים 15-19 אשר קובעים כי בעל הנכס שפלשו לאדמתו זכאי לדרוש את מסירת השטח שלו ממי שמחזיק בו שלא כדין. החוק השני הינו פקודת הנזיקין, סעיף 29 המתייחס להסגת גבול במקרקעין.
כלומר, בין אם שמעון הוא הבעלים ובין אם שוכר את הנכס (הכוונה למחזיק כדין), וראובן השתלט על המקרקעין של שמעון או חלקם, אזי יש לשמעון זכות לדרוש ממנו להפסיק ולסגת חזרה מאדמתו.
סעיף 17 לחוק המקרקעין קובע שמחזיק כדין במקרקעין (כפי שאמרנו בעלים, שוכר, בר רשות וכו') זכאי לדרוש מאותו הפולש שיימנע ושיסלק כל דבר שיש בו הפרעה לשימוש שלו במקרקעין.
אז מה קורה אם הוא לא חודל וממשיך את ההשתלטות שלו על הקרקע?
החוק בסעיף 18 נותן לשמעון שפלשו לאדמתו כלי נוסף והוא שימוש בכוח נגד השגת גבול, באופן הבא:
- במידה ומשיג הגבול "נתפס על חם" והוא מבצע את ניסיון ההשתלטות שלו, החוק מאפשר למחזיק כדין במקרקעין לגשת אליו בזמן המעשה ולהפעיל נגדו כוח במידה סבירה כדי לשלול ממנו את ההשתלטות על הקרקע.
- במידה ומשיג הגבול כבר השתלט על השטח, החוק מאפשר למחזיק כדין במקרקעין שפלשו אליו, תוך 30 יום מיום ההשתלטות על הנכס שלו, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציא אותו ממנו.
- במידה ומשיג הגבול סיים את ההשתלטות וחלפו למעלה מ- 30 יום, רשאי בעל המקרקעין לפנות לבית המשפט ולדרוש ממנו סעד של צו לסילוק הפולש מהמקרקעין. במקרה כזה, יהיה לבית המשפט סמכות לדון בזכויות שני הצדדים בעת ובעונה אחת, ובית המשפט יהיה רשאי להסדיר את ההחזקה, בתנאים שימצא לנכון.
אז אם כך, במקרה שלנו, שמעון תפס את ראובן מה שנקרא "על חם" כשהוא נכנס לשטח שלו ובונה לו טרמפולינה ובריכה על חלק מהגינה, במקרה כזה זכאי שמעון להפעיל את הסעדים של סעיף 18 ולהשתמש בכוח במידה סבירה. כוח במידה סבירה יתפרש עפ"י נסיבות המקרה, ייתכן שמספיק לבקש מהשכן להתפנות בצורה אסרטיבית וזה יהיה מספיק. במקרים קיצונים, כפי שראינו בפסק הדין ת"פ (ת"א) 487/81 מדינת ישראל נ' רחמני, פ"מ תשמ"ה(ג) 293 גם הפעלת כוח פיזי עד כדי הכאת אותו אדם שפלש נחשב לשימוש בכוח במידה סבירה בנסיבות העניין, וכמובן שקריאה למשטרה היא סעד טוב ומעודף והמשטרה חייבת להתערב כאשר ברור כי הפלישה נעשתה שלא כדין.